מספרים על רבי לוי יצחק מברדיטשב, ששהה עם חסידיו ליד בית הכנסת. בסמוך אליהם עמד עגלון, עטוף בטלית ותפילין, שתיקן את עגלתו תוך כדי התפילה.
אמרו החסידים: “איזו חוצפה! עטוף בטלית ותפילין ובלי בושה מתקן את העגלה?!”
רבי לוי יצחק השיב: “אפילו כשהוא מתקן את העגלה — הוא מתפלל...”
רבי לוי יצחק ידע לראות את הטוב גם במקום שנראה כחיסרון. צורת ההסתכלות הזו יכולה להעשיר את הזוגיות, להעמיק את עבודת ה׳, ולחבר מחדש — גם ברגעים המאתגרים ביותר.
איך הופכים חיסרון – ליתרון? מדריך זוגי מעשי
1. להכיר בשונות – ולכבד אותה
כזוג הרוצה בטובת זה/זו — אנו שואפים לאחדות עמוקה. אבל "אחדות" אינה זהות. אנחנו שונים: ברגשות, במחשבות, בהרגלים ובצרכים. לכל אחד יש מבנה נפשי אחר וסיפור חיים שונה, שמובילים אותו לפעול כפי שהוא פועל.
ככל שנבין שהשוני בינינו הוא טבעי, כך נוכל להכיל גם את מה שנראה לנו כחיסרון.
2. לדבר על זה – בפשטות ובכנות
גם אם נדמה לנו שאנחנו כבר "יודעים הכול" אחד על השני — בלי לשוחח, אין לנו באמת מושג מה מניע את הצד השני. שיחה פתוחה כמו: “איך אתה רואה את זה?”, “מה זה עושה לך?”, יכולה להאיר עולמות שלמים.
ופתאום נגלה — שהחיסרון שבעינינו, הוא פשוט נקודת מבט אחרת.
3. להחליף משקפיים – ולראות אחרת
אחרי שהבנו את הלב שמאחורי הפעולה, נוכל להתחיל לשנות מבט. לא לראות רק מה מפריע לי — אלא מה המשמעות שמסתתרת מאחוריו. אולי זה שבן/בת הזוג "מעצבנ/ת" אותי — זה בדיוק מה שבא ללמד אותי משהו שחסר בי?
ככה נולדת אמפתיה. ככה נפתח לב. וככה צומחת זוגיות עמוקה יותר מהרגיל.
מה עושים כשהשוני בזוגיות מרגיש כמו קיר? – הסיפור של מיכל ויצחק
בין מיכל ליצחק עמד חיץ סמוי — אך כואב — סביב נושא יומיומי לכאורה: עמידה בזמנים.
מיכל היא אדם דייקן. כשאומרים "שמונה" — היא מתכוונת בדיוק לשמונה. עבורה, לעמוד בזמן זה עניין של כבוד, אחריות, ומסירות. לעומתה, יצחק שואף לשמור על השלווה שלו. הוא שונא לחץ, וברגעים של מתח — הוא דווקא נוטה להאט.
הפער הזה ביניהם הפך לזירת חיכוך קבועה. שוב ושוב הם מצאו את עצמם עומדים על אותו שדה מוקשים זוגי, כשהכול מתפוצץ בדיוק ברגעים הכי לחוצים.
היא כבר מוכנה, עומדת נרגשת בפתח הדלת — והוא עוד בכלל לא הגיע הביתה. “שוב אנחנו מאחרים! זה פשוט לא מכבד!” — היא מתפרצת. והוא משיב בשלווה שמקוממת אותה עוד יותר: “מה את נלחצת? אף פעם לא פספסנו חופה.”
הם כבר מכירים את התסריט הזה בעיניים עצומות. המריבה באה בדיוק באותו שלב, שוברת את השלווה, גונבת את החיבור — ומשאירה אותם מתוחים, עצובים, מחייכים בכוח.
אבל מאחורי הוויכוח על הדקה — הסתתרה זעקה עמוקה בהרבה: “האם את רואה אותי?”, “האם אתה באמת סופר אותי?”, “האם תוכלי לצאת מעצמך — בשבילי?”
רגע של עצירה. שיחה אחת – שפתחה לבבות.
ברגע של כנות אמיצה, מחוץ לרגע הלחץ, משהו נפתח. הם גילו שאף אחד מהם לא בא להרוס — אלא כל אחד פשוט מנסה להגן על ערך עמוק שחשוב לו.
הם חדלו מלשאול “מה חשוב לך” — והתחילו לשאול: “למה זה כל כך חשוב לך?”
מה התגלה כשפתחו את הלב?
מיכל הבינה: כל איחור קטן מחזיר אותה לאותו פחד — שמא לא יכבדו אותה, שלא יתייחסו אליה ברצינות. היא גדלה על ערכים של מחויבות וכבוד, וכל סטייה מהזמן המדויק — מערערת את תחושת הערך שלה.
ויצחק חלק איתה משהו אישי: שכל הלחץ הזה מזכיר לו תקופות קשות בילדות. הוא למד להתנהל מתוך שקט פנימי, ומפחד לאבד אותו. בשבילו, עמידה בזמנים הפכה לסמל של ויתור על עצמו.
ואז — משהו התחיל להשתנות
הם הפסיקו להילחם זה בזה — והתחילו להשלים. מיכל למדה להקשיב לשקט של יצחק, ולהבין שדווקא השלווה שלו יכולה לעזור גם לה. ויצחק, שבעבר ראה את הדייקנות שלה כקפדנות מלחיצה, התחיל לראות בה עדינות ואכפתיות לאחרים שהוא עצמו רוצה לאמץ. לאט לאט, הוא למד ממנה איך להיות נוכח, איך לקחת אחריות — לא מתוך פחד, אלא מתוך אהבה. והיא למדה היות קשובה לעצמה ונינוחה ולפתח בטחון עצמי יותר גבוה.
וכך, מה שנראה כחיסרון — הפך ליתרון. ומה שנראה כמו מחלוקת — הפך לקרקע לצמיחה זוגית אמיצה.
שאלות ותשובות
- איך מתחילים לשנות פרספקטיבה שלילית לחיובית?
- בחרו רגע שקט, ושאלו: “מה הדבר שאתה הכי מעריך בי?” — לא כדי להחמיא, אלא כדי ללמוד איך השני רואה אתכם באמת. כשתתחילו לראות את עצמכם דרך העיניים שלו — משהו בלב יירגע.
- מה אם בן הזוג לא פתוח לשיחה רגשית?
- אל תכריחו. התחילו ממחווה קטנה, הכרת תודה על דבר קטן, או שיתוף אישי מבלי לדרוש תגובה. פעמים רבות — פתיחות מגיעה מהזמנה, לא מלחץ.
- האם אפשר להפוך חיסרון ליתרון לאורך זמן?
- כן. שיחה אחת לא משנה חיים — אבל מבט אחד שונה, שחוזר שוב ושוב, כן. זוגיות צומחת לא מהיעדר קונפליקטים, אלא מיכולת לראות בהם הזדמנות לצמיחה הדדית.
לפעמים, מה שנראה כמו קיר מבוי סתום — הוא בעצם דלת. כל חיסרון הוא לא מכשול — אלא שער לצמיחה, להבנה, ולחיבור עמוק באמת.
