פשרה, במובן העמוק שלה, היא לעיתים קרובות מחיקה הדדית של צרכים ורצונות. אם אתם מרגישים שאתם "מתנהלים" ליד הקשר במקום לצמוח בתוכו, להעמיק ולפרוח גם באופן אישי וגם בהקשר המשותף - הגיע הזמן להחליף את המושג התפשרות בחיבור מסוג אחר לגמרי.
מהי למעשה אותה סינרגיה מדוברת?
נפרק את המושג לשני חלקיו העיקריים:
- סינרגיה (Synergy): פעולה משותפת ומאוחדת של שני גורמים או יותר, המניבה תוצאה גדולה או טובה יותר מסכום התוצאות שהיו מושגות בנפרד. המשמעות המרכזית היא ששיתוף הפעולה מייצר ערך מוסף אדיר.
- הרמוניה (Harmony): מצב של איזון, הבנה הדדית וזרימה חיובית. זהו המצב שבו אנשים מצליחים לפעול יחד בצורה שמשלימה זה את זה, גם אם הם שונים מאוד בדעותיהם.
חשוב להבין שהרמוניה היא לא בהכרח "הסכמה על הכל". היא יותר דומה לתזמורת: לכל כלי יש צליל שונה, אבל כשכולם מנגנים יחד בתיאום, נוצרת מוזיקה נעימה ולא רעש.
סינרגיה-הרמונית-זוגית (Relational Synergetic Harmony [RSH]) היא תצורה דואלית המאופיינת באופטימיזציה מקבילה של סנכרון רגשי פנימי ושל תפוקה תפקודית מתהווה. מצב זה מתקיים כאשר צמצום החיכוך הבין-אישי משמש כמאיץ ליצירת ערך מוסף, המעלה את היחידה הזוגית מעבר לסך היכולות הנפרדות של מרכיביה.
או בעברית פשוטה - מצב שבו השילוב בין שני בני הזוג יוצר תוצאה גדולה יותר מסכום חלקיהם. בניגוד לפשרה, שבה "1+1=1.5", כאן הנוסחה היא "1+1=3" (ואף הרבה יותר מכך). השוני ביניכם אינו מכשול שיש לעקוף, אלא משאב עצום שיש לנצל.
השוני כמתנה: המבט העמוק על מערכות יחסים
בתהליכי NLP (Neuro-Linguistic Programming), אנחנו לומדים שכל אדם מחזיק ב"מפה" פנימית של המציאות. כשאנחנו מתווכחים, אנחנו בעצם נלחמים על איזו מפה נכונה יותר. החיבור השלם מתרחש כשאנחנו מפסיקים להתווכח על המפות ומתחילים לבנות "טריטוריה משותפת".
במקום לשאול "מי צודק?", השאלה הנכונה היא: "איזו אמת חדשה יכולה להיוולד מהמפגש בין הדרך שאני תופס את האמת ודרכה אני רואה את המציאות לבין זו שלך?"
3 צעדים מעשיים למעבר מהישרדות לצמיחה:
- זיהוי נקודת האמת: במפגש הבא שלכם סביב פער (למשל: חינוך ילדים או התנהלות כלכלית), אל תחפשו פתרון טכני. חפשו את הצורך שעומד בבסיס הדברים. רחלי תמיד אומרת: "הפסיקו לדבר על המה חשוב לכל אחד מכם, ותתחילו לברר יחד למה זה כל כך חשוב".
- שימוש בשפה של "גם וגם": במקום המילה "אבל", התחילו להשתמש ב"ו-". "אני מבין שחשוב לך הסדר בבית וחשוב לי שהילדים ירגישו חופשיים ליצור". ה-"ו-" הזה הוא הגשר לזרימה משותפת. מכאן התחילו לחשוב על דרך יצירתית שבה הצורך העמוק של שניכם יבוא לידי ביטוי. (איך ניתן לשמור על הסדר בבית באופן שלא יפגע בתחושת החופש של הילדים? אולי ארגון אחר של החפצים בבית או המרחב? אולי טקס משפחתי של סידור הבית בסוף כל יום? אולי פתרון אחר?)
- יצירת טקס "חזון רבעוני": אל תחכו למשבר. שבו פעם ברבעון עם ערכות כרטישיח המיועדות לשיח מעמיק על ערכים, חזון ותכנון. המטרה היא לא לסגור פינות, אלא לחלום יחד במרחב בטוח.
איך תיאוריה הופכת לפרקטיקה יומיומית?
בניית הקשר הזה דורשת תשתית של אמון ופתיחות. הכלים שיצרנו לא נועדו רק "להעביר את הזמן". הם בנויים במבנה הדרגתי שנועד לפצח את דפוסי החשיבה האוטומטיים שלנו. כשאתם לוקחים נושא משותף, "צוללים" לתוכו ומבררים קודם כל את העולם הפנימי של כל אחד, ולאחר מכן את השאיפות בהקשר הזוגי - השוני הופך להיות מרתק במקום מאיים.
שאלות נפוצות על סינרגיה וצמיחה הרמונית בזוגיות
האם אפשר לייצר חיבור כזה גם אם אנחנו שונים לחלוטין באופי שלנו?
בהחלט. למעשה, השוני הוא חומר הגלם ההכרחי ליצירת אגבור שלם. אם הייתם זהים לחלוטין, לא היה נוצר ערך מוסף מהחיבור ביניכם. הסוד הוא ללמוד לתקשר את הצרכים שמאחורי השוני, ולא להילחם על מי צודק ברמה הטכנית.
מתי כדאי להתחיל לעבוד על תקשורת מהסוג הזה?
הטעות הנפוצה ביותר היא לחכות למשבר עמוק כדי להתחיל לדבר. הזמן הטוב ביותר לבסס שפה של שיתוף וצמיחה הוא דווקא בשגרה. תחזוקה שוטפת באמצעות כלים מובנים מונעת את הצטברות הכעסים והתסכולים מראש ומייצרת שקט תעשייתי ונפשי.
מה קורה אם צד אחד רוצה ליישם את הכלים והצד השני סקפטי?
שינוי מערכתי מתחיל לרוב מאדם אחד. כשאחד מבני הזוג מתחיל לדבר בשפה של "גם וגם", משתף בצורה כנה ולא מאשימה, הצד השני מגיב לכך באופן טבעי. שינוי הדינמיקה החד-צדדית מוביל פעמים רבות לפתיחות והצטרפות של הצד הסקפטי.
